יוגה - מאמרים

בחזרה לרשימת המאמרים »

קמילה, צמיחה, יוגה ופסח

זוהר מנור

01.04.2007

קמילה, צמיחה, יוגה ופסח

במחזוריות הטבע המופלאה של קמילה וצמיחה, מביא אלינו האביב את סימניה של ההתחדשות, הפריחה!

כשקרני השמש יוצאות לעיתים תכופות יותר מבעד לעננים, והעננים הופכים מכבדים וכהים לרכים קלים ולבנים, משיל מעליו הטבע את סגירות החורף, בו פניה עמוקה אל חיזוק השורשים, ויוצא בריחות צבעים וצלילים אל העולם.
תקופה של מעבר.

עם התחדשות הטבע , עולה גם בנפשו של האדם הצורך ליצירה, התרעננות, יציאה, אך יחד עם זאת המעבר אינו תמיד קל, כל התחדשות היא גם סוג של פרידה, הגוף מגיב אל השינוי, ומפתח לעיתים אלרגיות, מיגרנות וכדומה, והנפש אף היא בד בבד עם הרצון, מגלה קושי ולעיתים עייפות.

אחד מהפירושים של המילה יוגה בסנסקריט הינו תנועה לשינוי, ממקום שאינו בר השגה -למושג, בתנוחות היוגה הביטוי נראה לעין , בעקבות התמדה באימון נוכל לבצע תנוחות שבעבר לא היו ביכולתנו, היציבה משתפרת, הנשימה מתרחבת, אך האם היוגה היא רק אימון גופני? האם יש בה היכולת ללמדנו על מעברים אחרים?

ממצריים אל הארץ המובטחת

לא לחינם מצוי פסח בעיבה של עונת המעבר, החג מסמל מעבר.
מעבר ממצריים, מהמיצר מהשעבוד , מההרגל הנוח אך הכובל, אל עבר הלא נודע , אל ההבטחה הגדולה, הארץ המובטחת.

התנועה אם תרצו הינה פנימית ,ממקום שרחוק מפנימיותנו, המתנהל ע"פ גורמים חיצוניים, תלויי חומר, אל מקום של לקיחת אחריות והשתתפות כנה ביצירת חיינו, אל החופש.
(תחת הגדרת החומר, ע"פ תפיסת היוגה,, נתון כל מה שמשתנה ומתכלה בעולמינו, מחומר מוצק, עד מעודן יותר, כמו מחשבות ורגשות)

במצב חיינו הרגיל אנו מתנהלים, ע"פ תפיסת היוגה, מתוך ראייה אישית, הממיינת ומנתחת את המציאות והמידע החושי לפי "זה נעים לי, זה לא נעים לי", "זה טוב", "זה רע", אותו עיבוד מתרחש במהירות לרב בתת מודע ובאופן אוטומטי, מתוך תבניות פעולה ומחשבה שגורות שהתגבשו מניסיון העבר, זכרונות וקביעות הרגליות שאינם מפנים מקום לרגע עכשוי להתרחש או כהשתקפות לדרך בה אנו תופסים את עצמנו, ולדרך בה היינו רוצים להתפס ע"י החברה.

ראייה זו על פי רוב נקודתית, סובייקטיבית ומתייחסת לאירוע במנותק מתפיסה רחבה יותר של המציאות. היא מנהלת את יומנו ע"פ ראייה חשבונית של הצלחה מול כשלון ומשם יוצרת מתח עצום ומתגבר, הערך העצמי שלנו נקבע ע"י ידי יבוא מבחוץ, שכמו כדור שלג גדל ומזין את עצמו ומרחיק אותנו מאושר פנימי קיומי אמיתי, ושמחה כנה על הבריאה שבנו.

כשאנו מול מסך הקולנוע ולמולנו מתרחש מפגש מקרי, ולא תמיד מוצלח, בין גבר לאישה, מיד עולה במחשבתנו התמונה השלמה, בה נקודת זמן זו היא תחילתה של מערכת יחסים מופלאה בין בני הזוג.

מדוע במציאות חיינו אין אנו יכולים להבחין באותן דקויות? האם ניתן ולפעול בארועי חיינו השוטפים גם כצופים מבחוץ בתמונה כולה וגם כמשתתפים ביצירתה? האם ניתן לבצע מעבר אל תפיסה רחבה בהירה וצלולה יותר? מה מעכב וכובל אתנו בתפיסה הצרה?

במהלך חיינו אנו חווים שינויים רבים, מתינוק, לילד ,לנער, לאדם בוגר, לזקנה.
המחשבות משתנות , הרגשות התשוקות, האינטליגנציה משתנה, אך למרות התנועה האינסופית יש בנו תחושה של קיום רציף ובלתי משתנה כמו זהות פנימית עמוקה שמעבר לכל השינויים החלים בנו .

פטנג'לי בכתביו מציין שמעבר לעולם הנע תמידית, קיים 'אני', ישות פנימית מכונה "הרואה", שאינה משתנה, טהורה.
אם תרצו, ביהדות היא מכונה מהות, או הנק' הפנימית, הבית האמיתי שלנו .

"יוגה היא הגבלת תנודות התודעה. אז שרוי הרואה בצורתו שלו" בהגבלת שטף הפעילות המחשבתית והרגשית המתרוצצת והמתפזרת, מתאפשר שקט פנימי ומיקוד ומשם גם אפשרות להתקרבות אל הרואה.

אם כך ייתכן שהיציאה מהראייה הצרה, ממצריים, מהמיצר, משעבוד התפיסה ההרגלית, אל עבר הראייה הרחבה הצלולה, אל עצמנו העמוק , הינה לא אחרת מאשר יציאת מצריים, מעבדות לחרות.

הייתכן שדווקא מתוך מיקוד פנימי, צמצום, מתאפשרת הרחבה?

הפרדת המוץ מהגרעין

תחילת האימון- התבוננות.
אימון היוגה מתחיל בעצירה, כמו הלב שעוצר לרגע בין פעימה לפעימה ובוחן את איכות הדם שעובר דרכו, כמו הנשימה שעוצרת בין נשיפה לשאיפה, כך גם אנו מתבקשים לרגע לעצור,ליצור הפרדה בין שיגרת יומנו לבין התרגול ולהתבונן בעצמנו.

במקום להרחיב את התודעה כטלסקופ, ולייבא חוויות חושיות מבחוץ, בעזרת כוח הריכוז אנו פונים לחקר עצמי ומפנים את החושים פנימה כמיקרוסקופ, הקשב , הראייה , תשומת הלב פונים אל הנשימה, הגוף, הלב והמודעות, כאילו שאלנו בשקט, מה טיבעו של תהליך החיים? כיצד הוא פועל? ככל שתשומת ליבנו וערנותנו תשולב בריכוז חזק אולי נתחיל לגלות תודעה מסוג אחא, שקטה יותר, ממוקדת יותר ומתוכה נשקיף על אופיים המשתנה של הגוף המחשבה והנשימה.

הנשימה, שלכאורה טרוויאלית וחמקמקה, מהווה כוח חיים וחיוניות. בספרות היוגית מצוין קשר ישיר בין קצב ופעולת הנשימה לבין התודעה, הניתן לצפייה בפעילות היומיומית כאשר אנו שקועים בחשיבה עמוקה הנשימה נעשית איטית כאשר אנו במצוקה עקב צער או כעס הנשימה בלתי סדירה, הנשימה מחברת בין האברים הפנימיים , ביכולתה למקד אותנו פנימה, אך בו בזמן היא הקשר ביננו לבין העולם, היא מהווה כלי חשוב בתרגול הפיזי, כמו גם בחקר הפנימי.

ככל שנאמץ לעצמנו את תפיסת החוקר המתבונן מתוך שוויון נפש בחולף למולו, יתגלו למולנו תבניות עצמנו, נוכל לזהות ביתר בהירות דפוסים של עשיה , וחשיבה,מבלי להיות נסערים יתר על המידה, ומשם תחילתו של שינוי.

האם אנו דורשים מעצמנו? או מוותרים? חוששים?, ספקניים ביכולתנו? ככל שנצפה מרחוק כך נתקרב אל עצמנו ונוכל להתחיל להפריד בין המוץ לגרעין, מה העיקר ומהו התפל לקיומינו. משם יכולה להתרחש פעולת הניקוי, ניעור אבק החורף, ניקוי הבית הפנימי .

התנועה הפיזית
החוטים השזורים בין חום האביב לתנועת התחדשות הטבע, מעוררים גם אצלנו את כוחות הרצון והיצירה.
כאשר הקור שולט, כח הרצון נחלש ורצוננו מסתכם לעיתים בהתכרבלות כבדה בשמיכה, אך החום מאפשר לנו עשייה ומעורר את הרצון.
האמון היוגי אף הוא עושה שימוש בחום למטרת עשייה, תנועה, וניקוי .

אנו נעים קרוב אל השלד מתוך ריכוז שקט ותשומת לב , מפנים תשומת לב למעברים בין התנועות לקצב הנשימה לסדר התנועה ולחיבורים בגוף, מאפשרים לנשימה ולגוף להתרחב יחד ולהתכנס, מתוך מרכז ציר ויצירת הרמוניה . אם האימון הלב מתרחב לנוכח המגלה והמתאפשר.

אנו לומדים מחדש לעבוד עם כוחות הקיום, כוח הכובד, אנרגיית החיים-הנשימה, הכוח החוזר מהאדמה , כוחות פיזקלים.

אל התנועה נשזרת התבוננות התודעה, בתחושות, ברגשות העולים במצבים שונים של עשייה, בתוך הקושי הפיזי או המנטלי מתוודאים אל המקומות בהם אנו צוברים מתח, אותם מקומות שאנו מאפשרים להם לתפוח כמו שמרים מעבר למימדים, ומאפשרים לנשימה להרפות לרכך ולעדן את התנועה והמחשבה.
אנו פוגשים ולו ולרגע סוג שונה של תודעה, בהירה ורחבה יותר.

"אימון הוא המאמץ להתייצב בכך" (פטנג'לי 13.1) להתייצב בריכוז, בקשב , ביציבות, בהרפיה, בנוכחות בזמן.
מזרון היוגה הינו מעבדה ומהווה תמיכה בהתנהלות חיינו, אין הוא מטרה בפני עצמה.

אותו קשב פנימי מתפתח, תנועה מודעת, התבוננות ושימוש בנשימה הופכים עם התייצבות באימון לכלי במציאות חיינו היומיומית המורכבת. אנו לומדים לחזור אל הגוף בזמן סערה, לזהות את התחושה, להסדיר את הנשימה ולהתבונן ממידת רוחק וראייה רחבה יותר על המתרחש ועל תגובתינו.

40 שנה במדבר

דרך ארוכה בזמן ובמרחב נאלצו בני ישראל לעבור על מנת להפוך אדונים לעצמם, ולא פעם ביקשו לחזור למצריים, לסיר הבשר.

"אך (אימון) זה מכה שורש כשהוא מבוצע כראוי, בהתמדה ולאורך זמן" (פטנג'לי 14.1)
פירות האימון אינם מושגים בקלות, נדרשת התמדה לאורך זמן.

עם ההתמדה באימון נוכל לחוות יכולות חדשות מתוכינו נגלה טעמים חדשים ,התקרבות, אושר וסיפוק הנובעים מתוכינו, ככל שנפתח ונבטח במתגלה בנו , נוכל לשחרר אחיזות והרגלים ישנים.

אך ההתמדה באימון אינם פשוטים, לא פעם אנו חווים שיעמום, חוסר רצון פחד, חשש, התנגדות.

ההגעה אל ה"רואה " מלווה במכשולים: "מחלה, עצלות, ספקנות, זלזול, עמימות, פיזור, ראייה מוטעית שלבי היוגה שלא הושגו וחוסר יציבות בהם – אלה ההפרעות של התודעה, אלה המכשולים" (פטנג'לי 30.1)

על מנת להתגבר על המכשולים יש לקבלם, "אימון בזהות אחת" דווקא קבלה של אלו והתבוננות בהם מתוך אותה התייחסות שלנו אל שמחה ואושר, ולא התנגדות אליהם היא זו המפחיתה את כוחם.

אולי מתוך קיום תפיסה רחבה יותר המעידה על קיום כל הצבעים בקשת הרגשות הצבעים הכועסים כמו גם הצבעים השמחים, ומעבר להם שמיים רחבים ומכילים, נוכל לזכות ביותר שקט ובהירות.

האם אותם מכשולים נעלמים לעד? האם בארץ המובטחת אנו חווים רק חלב ודבש?
האם לא נחווה יותר צער? כאב? כעס?

ריקוד החיים ימשך וכמו בכל ריקוד לעיתים הוא ענוג, רך וזורם ולעיתים הרקדן דורך על בהונתינו, מה שישתנה הוא כישורי הריקוד שלנו, תפיסתנו את מכלול הצעדים והריתמוס.
גם שחיין מעולה מוצא עצמו מתחת לגלים הסוערים אך כישורו ניכר בהתנהלות השקטה שלו מתחת למים ויכולתו לצוף חזרה מעליהם.

פה –סח

יש הטוענים שלפסח פרוש נוסף פה – סח , התייחסות אל שיח הפה.
תשומת לב לדרך בה אנו מדברים משקפת את פנימיותינו, למילה ערך רב בתרבותנו, כתובים ספרים והרצאות מהווים עבורינו לא פעם השראה ופתיחת צוהר לתפיסה והבנה חדשה, רבות נכתב על הצורך בפתיחות, כנות ודיוק במילה כדרך למערכות יחסים תקינות ואמיתיות.

שקילות בדרך בה אנו מבטאים את הרהורי לבנו ופנייתנו אל האחר, הינה חלק מהניקוי אליו אנו נקראים בפסח, ואולי לא לחינם אנו מתבקשים לשבת ביחד עם כל הקרובים לנו לארוחה ארוכה.

ב'בהוגד גיתה' אחד מכתבי היוגה , מתואר האדם השרוי בנשגב גם על פי אופן דיבורו.
הדיבור כדרך התקשורת עם העולם, האם הוא פעל על פי דחפיו , האם הוא מדבר רק בשביל לחוש את עצמו? הדיבור הוא כלי להעברת מסר נכון.

אחת ההוראות לדרך העולה בכתביו של פטנג'לי היא "סאטיה" - כנות, הדיבור הינו מתנה שניתנה לבני האדם והוא מעיד על טיב המחשבה, אמירת האמת לבדה היא הרגל הקושר את האדם אל האמת, קשב לדרך בה אנו מדברים, אינטונאציה, שיפוט, יוביל אותנו לזיהוי טיב מחשבתנו, פיתולי המחשבה מול האחר יעיד על פיתולי המחשבה מול עצמנו.

למרות הקושי הרב במצריים סירבו בני ישראל לצאת אל הדרך, והם נאלצו לצאת ביד חזקה ובזרוע נטויה.

מי שמתמיד בתרגול מוצא שעל מנת לפתח מסירות זקוקים לגיוס כוחות פנימיים על מנת לחזור שוב ושוב אל האימון.

זה שמאמן שוב ושוב את הגוף, התודעה, הנשימה יחווה לעיתים את נוכחותה של התודעה הרחבה, הצלולה , השקטה, את הלב המתרחב , את השקט המתפשט במרחבי הגוף, ומשם יוצא אל הסובבים אותו ואל החיים בכלל.

חג אביב שמח.

מקורות:
"יוגה סוטרא של פטנג'לי", אורית סן גופטה
"יוגה", אורית סן גופטה