יוגה - מאמרים

בחזרה לרשימת המאמרים »

בלב - הבנת התודעה - סליחות

זוהר מנור

24.08.2010

בלב - הבנת התודעה - סליחות

"בלב - הבנת התודעה"
(יוגה סוטרה של פטנג'לי 3.34)
ס ל י ח ו ת

"בלב - הבנת התודעה" כותב פטנג'לי ביוגה סוטרה בפרק השלישי שהינו פרק הכוחות.

הקשר בין התודעה ללב מאז ומעולם הווה נושא מרתק ושובה בעניי, התיישבתי מול הסוטרה הזו פעמים רבות בניסיון לרדת לעומקה. עד שעזבתי, ישנם מקומות, הגעתי למסקנה, שעד שרגלך, גופך ונשמתך אינם מצויים בהם, הם נבצרים מבינתך- הבנתך, עוד לא הגיעה השעה!

עד לחודש אלול השנה (זה לא שרגליי דורכות במקום נעלה זה עליו כותב פטנג'לי, אך עלה בי הבזק קל של הבנה.) חודש אלול ביהדות הינו החודש בו מתחילות הסליחות. תחילה בין האדם למקום ובהמשך בין אדם לחברו.
שורשה של בקשת הסליחה נובע מעצם הפגיעה, כל פגיעה הינה סוג של שבר, החיים לא זרמו בדרך בה אני מאמין ורוצה שהם יתנהלו, האחר פגע בי, או שפגעתי בעצמי בעקבות מעשה שביצעתי או מילים פוגעות שאמרתי שאינן ברות סליחה מבחינתי, או פגיעה ושבר בשל נסיבות החיים, כגון אובדן של אדם קרוב.
סליחה עמוקה ואמיתית אינה דרך קלה עבורנו (אולי בגלל זה המילה מכילה גם את האות י' וגם את האות ה' המציינות פנים שונות של האלוקות, אנו זקוקים לעזרה ...) אנחנו מסוגלים לשאת כעס טינה ואשמה על פני שנים.

הלב הסגור

התוצאה של אותם רגשות שליליים היא התרחקות מאחרים, יצירת חומות הגנה בצורות שונות, מהתנגדות לכל מי שמנסה להתקרב אלינו ולמקום הפגוע, ועד מחשבה שאין אנו זכאים לחום אנושי, ואמונה שאולי אפילו לא קיימים אהבה וקירבה אמיתיים בעולמנו הזר והמנוכר.
התוצאה היא שהלב נ ס ג ר , מתגונן, מתכווץ.
כשהלב נסגר הוא כמו אגרוף. אצבעות כף יד מכווצות ומוכנות להכות, אכן זו תחושת כוח להניף אגרוף!!! אך ללא ספק אין זה הכוח עליו מדבר פטנג'לי בפרק הכוחות, זהו כוח אשלייתי, כוח המרחיק אחרים מאיתנו (מבלי שנזהה שלעיתים פניהם לטובה) , כוח המרחיק אותנו מעצמנו, ממהותנו ,כוח שתפקידו לגונן על מה שאנו מגדירים 'חולשה'.
וכך אנו נעים כמתאגרפים בעולם, ומאבדים את יופיו ,שיכול להתגלות במלואו רק בתוך מרחב ופתיחות.
כשהלב נסגר התודעה מתכווצת,קטנה (קטנות הלב משפיעה על המערכת הפנימית כולה) ומארגנת את תפיסת עולמה סביב אותה פגיעה.

תודעה צרה

"כל הגברים אותו דבר, הם רוצים ממך רק דבר אחד, מתנהגים כמו תינוקות" "כל הנשים רכלניות" אולי אתם מעלים חיוך למראה המשפטים האלה ,אך לעיתים תפיסת עולם צרה שלמה נבנית סביבם ומובילה את ההתנהלות היומיומית שלנו.
כאשר השבר הוא מול עצמינו ואנו חשים אשמה ובושה, התפיסה העצמית שלנו משתבשת ונפגעת, אנו יכולים להאמין שאנו בוגדניים באם כשלנו פעם אחת ולכן חסרי תקנה ונועדנו לבגוד, אנו לא מוצלחים, חסרי כשרון ויכולת פשוט- חלשים!
כאשר השבר מתרחש מול מציאות חיים קשה מנשוא, כמו אובדן של אדם קרוב, אנו יכולים לאבד כל טעם בחיים ולחדול מלהאמין בצדק, אמת ורחמים אלוהיים.

תודעה צרה, מצרה את צעדינו , ואת תפיסת עולמינו, היא מונעת מאיתנו לראות את עצמנו במלואנו, במקרה הטוב היא רק מעצימה צד אחד בתוכנו, אך במקרים רבים היא מעלימה מאתנו לחלוטין יכולות ומרחבים המצויים במהותנו, היא מסתירה את המציאות הרחבה שהיא אנחנו ובשל ראיית עצמנו הצרה והמשובשת, נשקף האחר למולנו מאותם משקפיים צרות(בכך אנו כמובן חוטאים לו( וכך גם המציאות כולה.

הרחבת התפיסה -הרחבת התודעה

הסגירות וההצרות מתחילים בלב הפגוע אך ההתרחבות והפתיחה מתחילים את דרכם בתודעה, בשינוי התפיסה.
כל פגיעה נתפסת בעיננו כשבר, אך כמו נעלמת מאיתנו העובדה שהעולם כולו מקורו בשבר, בריאת העולם על פי היהדות מקורה בצמצום האינסוף שבירתו ויצירת חלל פנוי בתוכו, גם בתפיסה הדואלסטית שלאורה נכתבה היוגה סוטרה של פטנג'לי' העולם נוצר משבר שממנו נוצרו הפורשה- העצמיות והפרקריטי – ההוויה. המפץ הגדול!, עצם בריאתנו הינה סוג של שבר, הפרדות, הפרדות העובר מהרחם (רחם במקור הרחמים, שבר המלווה בדם וצעקה),אפילו האפרוח על מנת לגדול שובר את הביצה, הפרפר מחזק את כנפיו דרך פריצת הפקעת.
השבר ,או הפגיעה הנתפסת, הם בעצם מקור לצמיחה גדילה, התרחבות והתפתחות-
רק בתוך הבנה עמוקה זו של השבר כאפשרות לבריאה וריפוי, גלום המרחב העצום של הסליחה.
(הקארמה יוגה- תנועה של נתינה בתוך העולם, נתינה הקשורה אל הלב,מתוך התקרבות לכאבם וסבלם של אנשים יכולה לפתוח את התודעה, להבנת מרחב הקיום והיקום, מתוך הבנה זו הלב והתודעה מתרחבים יחדיו)

הלב נפתח

שינוי צורת התודעה מתרחש כשההבנה נפתחת ומזהה את מעטה האשליה (דוגמא:התפיסה שכל הגברים אותו דבר מקורה בהתגוננות מהפגיעה ואין בה אמת) מזהה את המניפולציה השכלית המצרה ואת הלב הנסגר, המתאגרף ,ומבינה שכשהיד הקפוצה נפתחת, מתגלה בתוכה מרחב עצום.

האם בתוך אגרוף קטן מצוי מרחב אינסופי? אכן כן! האגרוף בקטנותו חוסם את המרחב הגלום בחיבור היד אל הלב, כשהיד נפתחת, מתוך עשיה והתרחבות התודעה, הלב נפתח, והתרחבותו מנקה אותו מפחדיו, קטנותו וסגירותו, ואז... אז מתאפשרת הסליחה לעומקה.

הסליחה

הסליחה היא התנועה החוזרת מהתודעה המתרחבת אל הלב והיא נושאת עימה את חומו. היא חלק מ'בלב- (שוכנת) הבנת התודעה'.
האפשרות לבחור בסליחה היא ההתעלות המופלאה ממרכיבי הנפש המושכים אותנו מטה (אל האומללות, שינאה, קורבנות וכדומה), אל הרוח האנושית שביכולתה להעלות אותנו אל מעבר לטבענו ולהצמיח אותנו לגבהים חדשים.
כאשר קרוב האדם לעצמו וקרוב האדם לבוראו, מכילה הסליחה קבלה עמוקה לאין שעור, את היותנו בני אנוש, מעצם השבר נגלת הגדלות, בעצם הסליחה ישנה ענווה, הבנת העפר באדם (הכיצד חשבנו שעל העולם כולו להתנהל על פי מחשבתנו הצרה!?אנו רק בני אנוש)

הסליחה מרחיבה- היא כמים זורמים המנקים את דפנות הנפש, כים השוטף בזרימתו כל אבן בתחתית הנהר, ומאפשרת לאדם להפוך כלי לקבלת והכלת האלוהי, ובכך הוא מממש את הנשגב בו.

אל לנו לטעות בסליחה שנאמרת מהפה החוצה, אין זו סליחה שעברה דרכה דרך התודעה והלב. סליחה מהפה החוצה נושאת התנשאות שמקורה באגו, בנפש הפגועה ולא ברוח הגבוהה.

(ואין פה הטענה שיש לסלוח כבריחה ואי התמודדות עם פגיעה, על פגיעה של האחר בנו יש להגיב, פן נחזק את התנהגותו הפוגעת של הזולת ובכך נעניק עוצמה לכוחות שלילים הפועלים בו, הכוונה היא לא להאחז ברגשות ובתפיסות העולות בנו כתוצאה מאותה פגיעה ושבר)

קבלת עצמינו כבני אדם ברי טעות, קטנה כחמורה, מאפשרת קבלת האדם האחר, הסליחה לאדם על היותו אדם ,מתוך קבלתו כמכיל את הקטנות בכפיפה אחת עם הגדולה, היא זו המאפשרת יציאה ממקום תשובה, תקומה וצמיחה גם לנו וגם לאחר..

כל עוד אנו נושאים את הכעס, האשמה והפגיעות אנו משאירים את האחר, כמו את עצמינו, מונחים באותו בור, ללא אפשרות יציאה. קטני אמונה.

גם אם לכאורה נראה כי האחר המשיך בדרכו, עדיין מצויה בו נקודה חשוכה המבקשת אור, והיא תשכון בו עד שתתחולל הסליחה העמוקה.

הפלא הנשגב בסליחה, היא היותה פותחת מרחב בסולח, באותה עוצמה ואף יותר מבנסלח. פתיחה המרחיבה את חייו, ואת יכולת האהבה שלו לקיומו.

סליחה אמיתית מאפשרת לסולח ולנסלח להיחשף בשיא חולשתם ולחוות קבלה מלאה של עצמם כפי שהם, גם בחולשתם!
אנרגיה רבה משקיעים בני האדם בהסתרת חולשתם, מהסביבה ומעצמם.פגישה בחולשה מלווה בפחד. פחד קדום שלפיו רק החזק שורד.בהסתרה זו, אנו מונעים מעצמנו מפגש עמוק עם מלוא תוכנו.

אנו דורשים מעצמנו להיות צודקים כל העת, דעתנים, שולטים וחזקים, 'החלש נאכל' צועקים לנו נימי הטבע האנושי.אך בתוכנו לצד הטבע, חי קיים , נושם וכמהה להתגלות, האלוקי, שביכולתו להתעלות מעל לטבעי.

האפשרות להיות חלש, רגיש, נאמן למי שאתה, אינה סימן אזהרה על שאתה הולך להיבלע על ידי ההמון.
האפשרות לחוות את עצמך בחולשתך, לקבל ולהתקבל על ידי האחר, כפי שאתה, במלואך, היא ה ר ח ב ת ה ל ב והכרה בעוצמת הבריאה שעד כה הבנתה נבצרה-
א ה ב ה !!!

'בלב- הבנת התודעה', בתוך הלב ואל תוכו יכולה לזרום ההבנה שנוצרה בתודעה. ואז הוא נ פ ת ח , כשהוא נפתח הוא כמו מכיל אותה והיא שוכנת בו,
זהו האיחוד!! – יוגה!

שתהיה שנה טובה
שנה של איחוד

זוהר מנור
להערות והארות אתם מוזמנים לכתוב.