יוגה - מאמרים

בחזרה לרשימת המאמרים »

היוגה בראי הרפואה הסינית

ד"ר ניר עמיר

19.01.2014

היוגה בראי הרפואה הסינית

קיימות שתי תפיסות אנרגטיות מרכזיות בעולם המזרחי: זו של ההודים וזו של הסינים. במשך שנים רבות הן נעו במקביל אך כיום ניתן לראות ניצנים של שילוב. ואמנם, השילוב ביניהן טבעי. למרות ששתי השיטות מציגות טכניקות עבודה נפרדות הרי שהן כוללות בסיס פילוסופי משותף ומטרות דומות. מכאן שרב המשותף על המפריד.

במאמר זה אדון על המשותף ועל השונה בין התפיסות הללו ועל הדרכים בהן כל גישה יכולה להפרות את "אחותה".

לימודי רפואה סינית מתארים את המיקרוקוסמוס - האדם, כמודל של המאקרוקוסמוס - העולם. לכן תהליכים משלימים ומנוגדים בעולם החיצוני יקבילו לעולם הפנימי של גוף האדם. הרמוניה ביניהם תוביל לבריאות ולחיים מאוזנים. ההרמוניה תלויה בשני גורמים משלימים ומנוגדים: היין והיאנג. האינטראקציה בניהם מניבה תנועה ולכוח שעומד מאחורי תנועה זו נקרא צ'י - כלומר אנרגיה. צ'י זה מניע את העולם וכמובן גם את כל התהליכים שבתוך האדם עצמו. הצ'י נוצר מתנועה ומאפשר אותה.

אך איך נוצר צ'י?

לכל יצור חי ישנם שלושה מקורות ליצירת צ'י: האוויר והסביבה, המזון והצ'י המולד שנוצר בעת מפגש הזרע עם הביצית. תהליך הנשימה מספק צ'י מן האוויר. הכוונה, על פי הרפואה הסינית, אינה רק לחמצן אלא לכל הגורמים שאינם דורשים "תווך", כלומר גם קרינת שמש, אהבה, אמפטיה ומראות יפים ומשמחים. כל אילו משתתפים באספקת הצ'י מן האוויר.

כאשר הצ'י מן האוויר מגיע לריאות הוא מתערבב עם הצ'י של המזון ויחדיו הם יוצרים את האנרגיה הכללית המניעה את התהליכים בגוף. תהליכים אילו מקבילים לתהליכי יצירת אנרגיה על פי הרפואה המערבית, אך הכוונה היא מעבר לכך, שכן הצ'י שולט לא רק על אספקת אנרגיה זמינה לתפעול הגוף אלא גם על הגדילה, ההתפתחות, הדמיון, היצירתיות וכן כל דבר הקשור גם לגוף וגם לנפש.

האם פראנה היא צ'י?

הפראנה, על פי התפיסה היוגית, מתורגמת כאנרגיה ובכך היא מקבילה למושג צ'י. כמו הצ'י, גם הפראנה עוברת במערכת ערוצים המזכירים בתפקודם את המרידיאנים הסיניים, גם אם המיקומים אינם תמיד מקבילים. אנרגיית הפראנה מצטברת בשבעה מרכזים עיקריים, הצ'קרות. מושג זה אינו קיים ברפואה הסינית אך גם אינו סותר אותה. בשתי התפיסות, זרימה אנרגטית לא תקינה מובילה לכאב או למחלה פיזית או נפשית. מכאן שעל האדם לאפשר זרימה תקינה של הפראנה / צ'י בגוף באמצעות נשימה, תנועה, חשיבה ותזונה תומכת.

המשותף והשונה בין הגישה היוגית לסינית

שתי הגישות מתייחסות לדינאמיקה שבין האדם לעולם סביבו. בשתי הגישות, חריגה מהאיזון האנרגטי יתבטא בליקויים של מערכות הגוף הפיזיולוגיות, המנטאליות והנפשיות. ביוגה מגדירים את הפראנה הזורמת בנאדים ובעולם הסיני מגדירים את הצ'י הזורם במרידיאנים. כך שהן התפיסה היוגית והן הסינית מציבות את האנרגיה הזורמת בערוצים שבגוף ככוח מניע, מייצר ומונע מחלות.

בשתי הגישות קיימת התייחסות לאנרגיה המולדת. שתיהן גם ממקמות אנרגיה זו באזורים התחתונים של הגוף (אזור הכליות והגניטליה), בעוד שהזנת האנרגיה העיקרית מתרחשת מאזורים יותר עליונים (דרכי נשימה).

ניתן למצוא מקבילים רבים אחרים בשתי תפיסות אילו, כמו נקודות מגע המאפשרות השפעה פנימית על הגוף או גישות של אלמנטים המאפיינים מצבים משתנים, אך קצרה היריעה.

תפיסת היוגה שמה דגש על ריפוי עצמי, שמירה על איזון ועל אורח חיים במספר רבדים: ברובד ההתנהגותי החיצוני הבא לידי ביטוי במוסר, בשמירה על היגיינה נפשית, תודעתית וגופנית, בהקפדה על סדר יום, משמעת עצמית, שתיה ואכילה נכונה, בהקפדה על מודעות ומדיטציה, תרגילי נשימה והנעת הגוף באמצעות תנוחות (אסאנות) מתאימות.

עם זאת, המרחק הגאוגרפי בין סין להודו, השוני הדמוגרפי, הכלכלה והתפיסות הפילוסופיות המקוריות השאירו גם הבדלים בין הגישות השונות. נראה שהשוני העיקרי קיים בתפיסת המוסר. מוסר, בעולם הסיני, נתפס יותר כשלמות המשפחה ושמירה על איזון היררכי בין קיסר - ממשל - אדם. התפיסה הסינית מקבלת את הרעיון של התממשות הנשמה בגלגול הבא אך היא אינה מתייחסת לכך ברמה היום יומית, כפי שהגישות ההודיות עושות. מכאן שהגישה הסינית מתעלמת מבעיות מוסריות כגון אכילת חיות או דיון מעמיק במשמעות הסבל.

היבט נוסף הוא השוני במימוש הפרקטי של התרגול. יוגה היא, לרוב, פעולה בה האדם מתרגל עם עצמו, באמצעות מורה או לבד. כך גם טאי צ'י או צ'י קונג. אך בעולם רפואת המזרח ישנן שיטות תנועה נוספות כדוגמת שיאצו או טווינה. בשיטות אילו המטופל פסיבי בעוד שהמטפל הוא שמבצע את עיקר התנועה. בשיטות אילו עובדים בזוג כאשר צד אחד, היין, קולט אנרגיה אך הצד הדינאמי, היאנג, לא רק מעביר אנרגיה אלא מחזק בו בזמן את שלו. ניתן לתאר זאת כסוג של יוגה בשניים...

למרות האמור לעיל, רב המשותף על המפריד. שתי התפיסות מעמיקות את ההבנה של האדם בעולמו, מרחיבות את יכולות התודעה של האדם וברמה היותר "מעשית": משפרות את האיזון הבריאותי והנפשי של האדם בחיי היום יום ולאורך זמן. שילוב שתי השיטות במערכת טיפולית אחת או אימוץ חלקים משיטה אחת אל תוך השניה עשויים לשפר את איכות הטיפול שאנו מעניקים לעצמנו ולאחרים.

 


ד"ר ניר עמיר הוא המנהל האקדמי של מכללת תמורות ומנהל המרפאה המשלימה לילדים בבית החולים וולפסון.