יוגה - מאמרים

בחזרה לרשימת המאמרים »

יוגה כדרך ליחסים קדושים

שמעון בן אבי

02.01.2007

יוגה כדרך ליחסים קדושים

על פניו היינו מצפים שבכל מערכת יחסים תהיה קדושה. כלומר, תהיה בה כנות, אי חמדנות, אי פגיעה, ללא כוח, שקיפות, עדינות, תומכת, חולקת את הטוב לא בלקיחה....אך המציאות מלמדת אותנו שיחסים כאלו הם משאלה, משאלה כנה של רוב בני האדם. בפועל זה יחסים כאלו הינם נדירים ויחסים מכילים הרבה מחוסר מודעות וחוסר קדושה. מצב זה מוביל להרהור ואפשר לתסכול שכן המחיר שמשלמים עליו בכל רמות החיים הוא גדול ומעורר אי שקט.

כמורה ליוגה וכעוסק וחי את הפילוסופיה של היוגה, אנסה לבחון מה יש לדרך היוגה להציע כדי להפוך את המשאלה העמוקה של בני אדם לחיות מתוך יושר, ענווה, אהבה וקדושה למציאות. כמו כל ליבה של דת גדולה, המהות שלה היא יחסים בכלל וזוגיים בפרט. טיעון כזה עשוי לגרור הרמת גבה למי שמזהה את היוגה רק עם אותה אקרובטיקה הודית (שאגב היא מאוד יפה בעיניי). אם נפנה מבט להתחלה ולטקסטים הנחשבים בעיניי העוסקים ביוגה כגון הוודות ונתבונן במזמורים כגון מזמור הבריאה בריג וודה המעורר תהיות לגבי התחלת ההתחלות, מה קדם למציאות. מוטיב האחדות הוא מאוד מרכזי לרוח הוודות שמתוך אותה אחדות הדברים נוצרו. מוטיב אחר שנגזר מאותה אחדות הוא הפיצול. המוטיב מופיע במזמור כגון הפורושה סוקטה בריג וודה. בפורושה סוקטה מתואר תהליך של הקרבת קורבן ה'אדם' הראשון, שמתוך פיצולו וביתורו נוצר הכל, נוצר אותו עולם שאנו מכירים. ניתן להסתכל על הקורבן הבראשיתי כאקט של בריאה ויצירה לדיון כאן אני מתבונן מפרספקטיבה של הפיצול, הפירוד, הבסיס לפחד. כל עוד אנו בני האדם נחווה את אני ואת, אנחנו ואתם, את הפיצול, את הניפרדות שהיא תוצאה של אותה הפרעה, שאין אנו יודעים מי אנחנו, שאין לנו יותר נגישות לאחדות הבראשיתית, נמשיך להקריב קורבנות בכל הרמות. בתחום היחסים - בערכים כגון חיים באלימות, בחוסר כנות, בחמדנות, בהסתרה, בניכור ובציניות. כלומר, אנו מקריבים בכל רגע את הבית הפנימי שלנו ונעשים גולים מהאלוהי שבנו. כך אומרת לנו המסורת, אתם מקריבים את עצמכם פורושה סוקטה.

מגמת האחדות, האחד המצוי בכל דבר, הולכת ונעשית ישירה יותר בכתבים המופיעים תחת השם אופנישדות שהם כתבים שנכתבו ע"י פורשים מהחברה הוודית ששקעה בסמליות ולא במשמעות של המזמורים. כתבים אלו גם קרואים ודנטה כלומר סוף הוודות. האופנישדות הן בעיקרן שיחות בין מורה המייצג את המוחלט, הברהמן, לבין תלמידיו שבהם יש חיפוש וכמיהה אחר האלוהות, הפנימי. כלומר, הטיעון שהברהמן משתקף באטמן, שהאלוהות משתקפת בנשמה הפרטית וזה הדבר היחיד המאפשר את קיומנו. באחת מהאופנישדות מתקיימת שיחה בין חכם בשם יג'נוולקיה לבין שואל בשם הרדה בדה.

השואל מעורר תהייה לגבי מיהו האדם, אם כל מה שמגדיר אותו זו המציאות הכללית. החכם משיב שהאדם זה המעשים שלו, כלומר האדם הנגלה לנו הוא האדם העושה ברמת המחשבה הרגש והפעולה. אם עשייה זו תהיה מתוך ערכים אלוהיים, ערכים של חסד. הוא יהיה קרוב לאלוהי שבו. כלומר, יהיה משוחרר בחייו. ואם עשייה זו תהיה מתוך חוסר מודעות לאלוהי שאנחנו, כלומר, מתוך חוסר כנות, מתוך אלימות, חמדנות, רכושנות ....נמצא עצמנו יוצרים דפוסים שיפגישו אותנו עם סיטואציות דומות, משמע ניצור קרמה שתחזור אלינו ותביא לגלות מעצמנו וזהו הקורבן הגדול.

אחד הסיפורים באפוס הגדול, המהבראטה, הנקרא סויטרי וסאטיואן, מסופר ע"י מארקאנדיה. יודישטירה שואל את מארקנדיה האם הייתה פעם אישה שמסירותה לאמת גדולה משל דראופדי. מארקאנדיה עונה ע"י הסיפור על מלך מדרס חסר הילדים, אסוואפטי, שחי בסגפנות במשך שנים והציע מנחה לסויטרי לוסוף, האלה סויטרי מופיעה לפניו ואומרת לו שלא להתלונן, תהיה לו בת.היא נולדה ונקראה סויטרי על שם האלה. כשסויטרי מגיעה לגיל נשואים אביה לא מצליח למצוא לה שידוך ומבקש ממנה לצאת ולחפש לעצמה בעל.
היא יוצאת למסע ומוצאת את סאטיאוט , בן של מלך עיוור הניקרא דיומאטסנה החי ביער כגולה. סאויטרי חוזרת ומוצאת את אביה מדבר עם נארדה אשר מכריז כי סאויטרי עשתה בחירה רעה, למרות שהוא מושלם בכל מובן, סאטיאוט נידון למוות שנה מיום זה. בתשובה לבקשת אביה שתבחר במישהו אחר היא משיבה שאת בעלה היא תיבחר רק פעם אחת ומעשיה ישגו את האמת.

סויטרי וסאטויאט נישאים והיא הולכת לחיות ביער עם הורי חתנה. היא חיה בציות, כבוד וצניעות. שלושה ימים לפני המוות הצפוי של בעלה היא מחליטה לצום ולהיות ערה. בבוקר יום המוות של בעלה מבקשת סאויטרי מאבי חתנה ללוות את בעלה ליער. במהלך היום סאטיאוט נעשה פתאום עייף וחלש והניח את ראשו בחיק סויטרי. ברגעי אחדות אלו הופיע יאמה ולקח את נשמת בעלה. סאויטרי קמה מהגופה ורצה בעקבות יאמה. יאמה מנסה לשכנע את סויטרי לחזור מהליכה בעקבות המוות, היא מצידה מהללת את האמת והצדק, את החיים ללא ציפיות לתמורה. יאמה מתרשם מדיבורה ואצילותה ומציע לה כל בקשה מלבד חיי בעלה.

היא מבקשת קודם את מאור עיניו של אבי בעלה ואת חזרתו לשלטון מהגלות, מבקשת בנים לאביה וילדים לה מבעלה. כדי למלא את בקשותיה יאמה נאלץ להחזיר את נשמת בעלה. סאויטרי חוזרת לגופו של בעלה שמתעורר כמתוך שינה עמוקה. כל שאר בקשותיה מתמלאות. מרקנדיה המספר מבטיח ליודישטירה שמסירותה של דרופאדי לאמת תציל גם אותם.

הרבה היבטים ועומק לסיפור ומשל זה. המקום שבו הסיפור נוגע בי הוא השחרור. האמת כמשחררת מהמוות, או מהפרספקטיבה ההפוכה, לחיות בחוסר אמת, משמע למות. שכן אתה הופך לגולה מהבית היחיד שיש לך, זו המציאות הפנימית המורכבת מכל אותם ערכים שאינם תלויים בזמן ובמקום: אי פגיעה, יושר, שקיפות, אי חמדנות והתמסרות.

עד כאן מסורת היוגה מדברת על הטבע האלוהי של בני האדם ועל המשמעות לחיות בהתאם לקודים של טבע זה. טקסט שנכתב ע"י פילוסוף ואולי גם יוגי בשם פטאנג'לי בערך 200 שנה לספירה הציע פרספקטיבה אפשרית כדי להפוך הבנה זו למציאות. בפרק השני ביוגה סוטרה, הוא פרק התרגול, 'סדנה פדה', אומר הכותב כי כדי לאפשר את העצמי להופיע יש להכיר את המפה של ההתנהגות האנושית ולחפש את התנאים האופטימליים לטבע האלוהי להופיע.

בסוטרה הראשונה מציג הכותב שקריה יוגה, יוגה של ההיטהרות מאגו מתאפשרת ע"י טפסיה, סיגופים המשחררים תלות בממד היצרי. באמצעות לימוד הכתובים המעוררים השראה ומאפשרים חופש מהמימד האינטלקטואלי, והתמסרות להיבט האלוהי במחשבה במעשה וברגש, ההתמסרות משחררת התנגדות להיבט הרוחני בנו.

בסוטרה השניה מצוין שמטרת הקריה יוגה היא לטפח את החופש, לראות את הנכון ומצד שני להחליש את הגורמים היוצרים סבל ותלות ומונעים את ראיית הנכון. בסוטרה השלישית מדובר בחמשת גורמי הסבל, הראשון הוא הבורות בנוגע לטבענו האמיתי. כשאין אנו יודעים מי אנחנו, אנו מזדהים עם הצורה, עם החולף וכך מפתחים אנוכיות שהיא הגורם השני בסבל. אנוכיות המבוססת על אני-שלי, בבסיסה היא נפרדות מהחיים. האנוכיות מפתחת את הפחד לאבד, כלומר יוצרת את הגורם השלישי לסבל - הצמידות. הצמידות יוצרת את הסלידה ממה שלא נעים לי שזה הגורם הרביעי לסבל, מהסלידה ממה שלא נעים בונים את ההיצמדות לחיים והפחד מעזיבתם שזה הגורם החמישי לסבל.

לסיכום במאמר זה ניסתי להעלות את הערכים המנחים ביחסים בן בני אדם טענתי חוסר כנות חמדנות פגיעה כוח כיבוש שיפוטיות ועוד הם הערכים השולטים והנחתי הייתה שאהבה כנות יושר רכות תמיכה ענווה ועוד הם הערכים שבני האדם מקווים להם אך בפועל זה לא מצליח בכל רמות היחסים ובעיקר ביחסים הזוגיים. בחנתי את היוגה בהיבט הטקסטואלי מהכתבים הוודים ניסיתי לבחון אם אפשר למצוא בסיס לערכים מסקנתי הייתה הבסיס זה ההיותנו תולדה של יש אחד וברובד העמוק אנחנו אחד. ההפרדה היא סוג של קורבן אנו מקריבים את השלם את מי שאנחנו לטובת הפחד או ההתמכרות לפחד. מתוך מסורת האופנישדות הסקתי את ההנחה של אחדות ברובד העצמי ואת האפשרות לחיים מתוך נפרדות אם פועלים מתוך יצירת קרמה כלומר מתוך הזדהות עם החולף. הצגתי את הסיפור על סויטרי כדי להדגיש את המשאלה העמוקה האנושית לחיות מתוך יושר כנות ואמת בכך מתגברים על המות של הנשמה.

בחלק האחרון ניסיתי להתמודד עם השאלה כיצד לאפשר יחסים מתוך ערכים גבוהים פניתי לטקסט של פטנג'לי יוגה סוטרה בפרק המדובר על תרגול כדי לאפשר לאלוהי שבנו להתממש. הדגשתי את החשיבות של פרקטיקה פיזית מסוימת כדי להגיע לחופש מתלות בתפוסים רגשיים היושבים בגוף, את החשיבות של עיון דיון והפנמה של הכתוב במסורת כדי להגיע לחופש מתלות מנטלית בדעות, ואת חשיבות של התמסרות כמצב תודעתי ורגשי המאפשר ענווה וקדושה לכל הקיים.